חכמי ארץ ישראל
רבי מאיר בעל הנס היה מגדולי התנאים בדור הרביעי (המאה השנייה לספירה), מתלמידיו המובהקים של רבי עקיבא ומחשובי מוסרי המשנה. דמותו מוזכרת מאות פעמים בספרות חז"ל, והוא נחשב לאחד מהדמויות המרכזיות בעיצוב עולם ההלכה היהודי. לפי המסורת, זכה לכינויו "בעל הנס" בשל מעשי הפלא שנקשרו בשמו, כשהמפורסם שבהם היה הצלת אחות אשתו מידי הרומאים באמצעות הלחש הקבלי "אלהה דמאיר ענני".
רבי מאיר היה ידוע בחריפותו ובכוח הפלפול שלו, עד שאמרו עליו חכמים שהוא "עוקר הרי הרים וטוחנן זה בזה". אף שרוב שיטותיו בהלכה לא התקבלו להלכה, השפעתו על עולם המחשבה היהודי הייתה עצומה. מסורת הפדיון והתרומה לעילוי נשמתו של רבי מאיר בעל הנס נפוצה עד ימינו, ורבים פוקדים את קברו המיוחס בטבריה. דמותו מגלמת את השילוב בין למדנות תורנית, הנהגה רוחנית ואמונה עממית בכוחם של צדיקים לחולל ניסים, והיא ממשיכה להשפיע על התרבות היהודית הדתית גם אלפיים שנה לאחר תקופתו.
