(תרנ"ח – תשל"ב, 1888–1972)
האדמו"ר מויז'ניץ, מנהיג החסידות לאחר מלחמת העולם השנייה.
הקים מחדש את החסידות בישראל לאחר החורבן הגדול של יהדות אירופה, והפך לדמות מפתח בעולם החסידות.
הנהיג את חסידיו מתוך אהבת ישראל, מסירות אין קץ ללימוד תורה ועבודת השם עמוקה.
הרב חיים מאיר הגר – האמרי חיים מוויז'ניץ (תרנ"ח, 1888 – תשל"ב, 1972)
האדמו"ר חיים מאיר הגר נולד בשנת תרנ"ח ברומניה, בן לרבי ישראל הגר מוויז'ניץ, בעל ה"אהבת ישראל". מגיל צעיר ניכר בעמקותו ובטהרת מידותיו. עוד בטרם מלאו לו עשרים שנה כבר הוסמך להוראה על ידי גדולי דורו, ועמד לימין אביו בניהול ענייני הקהילה והחסידות. עם פטירת אביו בשנת תרפ"ז, קיבל עליו את עול ההנהגה והחל לבסס את השפעתו כחסיד וכתלמיד חכם מובהק.
לאחר השואה, בה נספו רבים מחסידי ויז'ניץ ונחרבה תפארת הקהילות במזרח אירופה, עמד האמרי חיים בראש תהליך השיקום. הוא עלה לארץ ישראל והקים את מרכז החסידות בבני ברק, כשהוא נאחז במסירות בחזון האבות ובונה מחדש את עולם התורה והחסידות. בעיניו, ההישרדות הרוחנית לאחר האסון הלאומי הייתה שליחות קדושה. בעמל רב ובחזון נרחב ייסד ישיבות, תלמודי תורה, ובתי מדרש שהפכו מוקדים תורניים ותוססים של עבודת השם.
דיוקנו בציורו של האמן חיים בוכל מתאר את האדמו"ר עטוף בטלית ותפילין, יושב לפני ספר פתוח, כאות לעול התורה ולתפילה שעמדו במרכז חייו. תווי פניו מבטאים שלוות נפש לצד תקיפות רוחנית, עיניו פקוחות לשמיים וללבבות חסידיו. הציור, חלק מסדרת "מאורי הדורות" באצירת יצחק אלמקיאס, נועד לשמר את זכר דמויות ההוד של ההיסטוריה הרבנית והחסידית לדורות.
