חכמי אשכנז
רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק (1886-1959), הידוע כ"הרב מבריסק" או "הגרי"ז", היה מגדולי התורה המובהקים של המאה ה-20 ומייסד שיטת הלימוד הבריסקאית שהפכה לאבן יסוד בעולם הישיבות הליטאי. נולד בבריסק (ברסט-ליטובסק) לאביו רבי חיים סולובייצ'יק, ממנו ירש את דרך הלימוד האנליטית והמדויקת המבוססת על הגדרות וחילוקים יסודיים. שיטה זו, שנקראה "דרך בריסק", מאופיינת בחקירה מעמיקה של יסודות ההלכה והבנת המושגים ההלכתיים לבהירותם.
כממשיך דרכו של אביו, כיהן כרבה של בריסק עד מלחמת העולם השנייה, אז נמלט לווילנה ולאחר מכן לארץ ישראל, שם התיישב בירושלים בשנת 1941. בירושלים הקים את מרכז לימודו בביתו שבשכונת בית וגן, סירב לקבל משרה רבנית רשמית, והתמסר ללימוד ולהוראה לתלמידים מובחרים. נודע בקנאותו לשמירת ההלכה ללא פשרות, בהתנגדותו הנחרצת לציונות ולמודרנה, ובדבקותו במסורת אבותיו. הגרי"ז נחשב למנהיג הרוחני של היהדות החרדית הליטאית בארץ ישראל בתקופתו, והשפעתו על עולם הישיבות ניכרת עד היום.
מורשתו העיקרית של הרב מבריסק היא שיטת הלימוד שפיתח אביו והוא הרחיב והעמיק, המדגישה את ההבנה המושגית של ההלכה ואת החקירה העיונית של יסודותיה. חידושיו התורניים נרשמו על ידי תלמידיו וקובצו בספרים "חידושי מרן רי"ז הלוי" ו"חידושי הגרי"ז". בניו ותלמידיו הרבים המשיכו את דרכו והפכו למנהיגים רוחניים בעולם הישיבות הליטאי, כשהם מפיצים את שיטת הלימוד הבריסקאית ואת השקפת העולם החרדית המחמירה והקפדנית שאותה ייצג. דמותו נותרה סמל של דבקות בלתי מתפשרת במסורת ובלימוד התורה העיוני העמוק, והיא ממשיכה להשפיע על עולם התורה החרדי-ליטאי עד ימינו.
