רבי יצחק בן וואליד

רבי יצחק בן וואליד (1777-1870), היה מגדולי הפוסקים והמנהיגים הרוחניים של יהדות מרוקו במאה ה-19. הוא נולד בטטואן שבצפון מרוקו למשפחה מכובדת, וכיהן כרבה הראשי של העיר במשך עשרות שנים. רבי יצחק בן וואליד התפרסם בבקיאותו העצומה בתורה, בחריפות שכלו ובפסיקותיו המעמיקות שהתאפיינו באיזון בין מסורת לחידוש. הוא היה ידוע בחיי הפרישות והצניעות שלו, בענוותנותו הרבה ובדאגתו לכל שכבות הקהילה. למרות מעמדו הרם, היה נגיש לכל אדם והקדיש את חייו לשירות הציבור, לפתרון סכסוכים ולהשכנת שלום.

חיבורו הגדול "ויאמר יצחק", הכולל שאלות ותשובות בהלכה בכל תחומי החיים היהודיים, הפך לאחד מספרי היסוד של הפסיקה הספרדית והצפון אפריקאית. השפעתו של רבי יצחק בן וואליד חרגה מגבולות מרוקו והגיעה לקהילות ספרדיות רבות ברחבי העולם. הוא ייסד ישיבה גדולה בטטואן שמשכה אליה תלמידים מכל רחבי צפון אפריקה, וממנה יצאו רבנים ומנהיגים רבים שהמשיכו את דרכו. גישתו ההלכתית, שהייתה מבוססת על מסורת ספרד תוך התאמה לתנאי החיים המשתנים, השפיעה באופן מכריע על עיצוב דמותה של היהדות המרוקאית.

מורשתו של רבי יצחק בן וואליד נשמרת עד היום בקרב יוצאי מרוקו בישראל ובתפוצות. יום פטירתו, ט' באדר, מצוין כיום הילולה, ורבים פוקדים את קברו בבית העלמין היהודי בטטואן. פסקיו ותשובותיו ממשיכים להילמד בבתי מדרש רבים, ושיטתו ההלכתית המאוזנת משמשת השראה לפוסקים בני זמננו. דמותו מייצגת את המודל האידיאלי של מנהיג רוחני המשלב גדלות בתורה עם מעורבות חברתית עמוקה ורגישות לצרכי הקהילה. רבי יצחק בן וואליד היווה גשר בין העולם היהודי המסורתי לבין אתגרי המודרנה, והותיר אחריו מורשת עשירה של חכמה, צדק וחסד שממשיכה להשפיע על הזהות היהודית-מרוקאית עד ימינו.