גדולי החסידות
רבי שלום נח ברזובסקי (1911-2000), הידוע בכינויו "הנתיבות שלום" על שם סדרת ספריו, היה האדמו"ר האחרון משושלת סלונים והאדמו"ר השישי בשושלת חסידות זו. הוא נולד בעיירה באראנוביץ' שבבלארוס למשפחה חסידית מיוחסת ונישא לבתו של רבי אברהם וינברג, האדמו"ר הקודם מסלונים. במהלך מלחמת העולם השנייה נמלט לווילנה ומשם הגיע לארץ ישראל דרך יפן ושנחאי, כשהוא שורד בנס את השואה האיומה. בארץ ישראל סייע לחותנו בשיקום חסידות סלונים, ולאחר פטירת חותנו בשנת 1981 הוכתר כאדמו"ר ומנהיג החסידות.
רבי שלום נח היה הוגה דעות מקורי ועמוק, שהותיר חותם משמעותי על עולם החסידות והמחשבה היהודית. סדרת ספריו "נתיבות שלום" על התורה, המועדים ועבודת ה', נחשבת לאחת היצירות המרכזיות של ההגות החסידית בת זמננו. כתביו מתאפיינים בשילוב ייחודי של עמקות מחשבתית, רגישות נפשית ורלוונטיות לאתגרי החיים המודרניים, דבר שהפך אותם לפופולריים גם מחוץ לחוגי חסידות סלונים. כמנהיג רוחני, היה ידוע בנועם מידותיו, בדאגתו העמוקה לכל יהודי ובמסירותו לחינוך הדור הצעיר. הוא הקים את רשת המוסדות החינוכיים של חסידות סלונים, בהם הטביע את חותמו החינוכי המיוחד, המדגיש את חשיבות העבודה הפנימית ותיקון המידות. דמותו ותורתו ממשיכות להשפיע על רבים, גם מחוץ לעולם החסידי, והוא נחשב לאחד מגדולי המאורות של עולם החסידות בדור האחרון.
