גדולי החסידות
הבעל שם טוב, רבי ישראל בן אליעזר, נולד בין השנים 1690-1700 ונפטר בשנת 1760 . היה מייסדה של תנועת החסידות, אשר שינתה את פני היהדות במזרח אירופה והביאה למהפכה רוחנית ותודעתית בעם ישראל. כינויו "בעל שם טוב" נבע מהיכולת המיוחדת שלו להפיק ישועה ולברך את חסידיו תוך עיסוק בשמות צדיקים ובכוח התפילה.
הבעל שם טוב היה ידוע בגישתו הרוחנית הייחודית, שמבוססת על אהבת ישראל, פשטות וענווה. הוא הדגיש את חשיבות ההתבוננות הפנימית והקשר הישיר עם הקב"ה, ולימד כי כל יהודי, לא משנה מעמדו או מצבו, יכול להיות קרוב אל ה' דרך עבודת הלב. הוא חינך את תלמידיו לא לראות את החיים כמשא כבד, אלא כסדרת הזדמנויות לשמחה ושירות בקודש, וכל רגע בחיים יכול להיות מלא במשמעות רוחנית.
הבעל שם טוב לא היה רק מורה רוחני, אלא גם איש חסד ומופת לאהבת הבריות. הוא עשה רבות למען החלשים והנזקקים, ותרם למאבקם של היהודים מול הקשיים הכלכליים והחברתיים. תורתו השפיעה רבות על הדור שאחריו, והתפשטה ברחבי מזרח אירופה והעולם, כשחסידות נפוצה בעשרות חצרות ואדמו"רים. תלמידיו המשיכו את דרכו, והחסידות הפכה לאחת התנועות הרוחניות הגדולות ביותר ביהדות, כשהיא שמה דגש על חוויית ההתגלות האלוקית בכל פרט ופרט של החיים.
ציור הבעל שם טוב צוייר על ידי חיים בוכל במסגרת פרויקט 'מאורי הדורות'
