תיאור
הצדיק רבי יעקב דדון (ה'תרס"ה בערך – ה' בשבט ה'תשנ"ג, 1993)
רבי יעקב דדון, מן הצדיקים הנסתרים שפעלו בארץ בדור הקודם, נולד בכפר אית אזראת למרגלות הרי האטלס שבמרוקו, למשפחת רבנים מיוחסת. אביו, רבי שלמה, כיהן כרב הכפר ומורה לתלמידים, ורבי יעקב הלך בדרכו – למד בישיבה במרקש, הוסמך לרבנות ושימש במרוקו כדיין, שוחט, בודק ומוהל.
בשנת תשי"ב (1952), בגל העלייה ההמונית מצפון אפריקה, עלה לארץ ישראל והשתקע בנתיבות – אז מעברת עולים קטנה. לצד עבודתו בחקלאות קבע עתים לתורה, והפך לעמוד תווך רוחני בעיר המתהווה. ייסד את בית הכנסת "דוד המלך", שם לימד פרשת השבוע, תלמוד, אגדה וזוהר מדי יום ביומו, מתוך ענווה ומסירות אין קץ. בני קהילתו ראו בו אדם קדוש, שזכה לגילויים רוחניים, ואף לגילויו של אליהו הנביא, על פי עדויות קרובים.
רבי יעקב דדון היה אב לשבע בנות ובן אחד – הרב מיכאל דדון – אשר ממשיך את דרכו הרוחנית ומנציח את זכרו דרך ההילולה השנתית הנערכת בסמוך לציונו.
הציור שלפנינו, שמן על קנבס, מתאר את רבי יעקב דדון כשפניו זוהרות בשלווה פנימית, עיניו מביעות חסד, טוהר וראיית עומק. עבודתו של האמן לוכדת לא רק את מראהו, אלא את מהותו – צדיק אמת שפעל בצנעה והאיר באור של נצח.
ציור זה נכלל בסדרת "מאורי הדורות" של האמן חיים בוכל, באצירת יצחק אלמקיאס – פרויקט ייחודי המוקדש להנצחתם של גדולי ישראל מתוך השראה אמנותית עזה וחיה.