מאורי הדורות
רבי מאיר בעל הנס (המאה השנייה לספירה) היה מגדולי התנאים בדור הרביעי ומתלמידיו המובהקים של רבי עקיבא. הוא נחשב לאחד מחמשת התלמידים ששרדו והמשיכו את שושלת התורה לאחר מות 24,000 תלמידי רבי עקיבא במגפה. לפי המסורת, רבי מאיר היה נשוי לברוריה, בתו של רבי חנניה בן תרדיון, אישה חכמה ולמדנית שאף היא מוזכרת בתלמוד כבעלת ידע תורני עצום. הכינוי "בעל הנס" ניתן לו בשל הסיפורים הרבים על ניסים שהתרחשו בזכותו, ובמיוחד הסיפור על הצלת אחותה של אשתו ממקום בושת באמצעות תחבולה חכמה.
רבי מאיר היה ידוע בחריפות שכלו, בכושר הפלפול המופלא שלו ובבקיאותו העצומה בתורה. אמרותיו ופסיקותיו מצוטטות רבות בתלמוד, ורבות מהמשניות הסתמיות (ללא ציון שם האומר) הן למעשה משנתו של רבי מאיר, כפי שאמר רבי יוחנן: "סתם משנה רבי מאיר". קברו, המצוי על פי המסורת בטבריה, הפך לאתר עלייה לרגל ותפילה למבקשי ישועות לאורך הדורות, ונודע במיוחד כמקום תפילה למציאת זיווג ולפרנסה. המנהג לתרום לצדקה "לכבוד רבי מאיר בעל הנס" נפוץ בקרב יהודים רבים, והוא קשור באמונה שבזכות התנא הקדוש ניתן להיוושע מצרות. דמותו של רבי מאיר מסמלת את המשכיות התורה בתקופת משבר, את הגשר בין דורות של חכמים, ואת אור התורה המאיר בחשכה – כשמו, "מאיר", המביא אור ותקווה.
