חכמי מרוקו
משפחת אבוחצירא היא משפחת רבנים ומקובלים מפוארת שמקורה במרוקו, ושהשפעתה על יהדות צפון אפריקה ועל יהדות ישראל היא עצומה. ראש השושלת המודרני היה רבי שמואל אבוחצירא, שחי במאה ה-19 בתאפילאלת שבמרוקו. בנו, רבי יעקב אבוחצירא (1806-1880), המכונה "אביר יעקב", היה מגדולי המקובלים והצדיקים של זמנו, וכתב ספרים רבים בקבלה ובהלכה. הוא יצא למסע לארץ ישראל, אך נפטר בדרך במצרים, וקברו בדמנהור הפך לאתר עלייה לרגל.
לרבי יעקב היו ארבעה בנים: רבי מסעוד, רבי אברהם, רבי יצחק ורבי דוד. רבי דוד אבוחצירא, המכונה גם "הדביר", המשיך את דרכו של אביו והעמיד דור חדש של רבנים. בנו, רבי יצחק אבוחצירא (הבבא חאקי), היה מגדולי המקובלים במרוקו ולאחר מכן בישראל כשהתיישב ברמלה. במקביל, אחיו של הדביר, רבי מסעוד אבוחצירא, היה אביו של רבי ישראל אבוחצירא (1889-1984), הידוע בכינויו "הבבא סאלי", שהפך לאחת הדמויות המרכזיות והמשפיעות ביותר על יהדות צפון אפריקה בכלל ועל יהדות מרוקו בפרט.
הבבא סאלי עלה לישראל בשנת 1951 והתיישב בנתיבות, שם הפך לדמות מרכזית ומשפיעה ביהדות המזרח. בנו, רבי מאיר אבוחצירא (הבבא מאיר), המשיך את דרכו והקים את מרכזו הרוחני באשדוד. אחיינו, רבי דוד אבוחצירא (1866-1919), שנקרא על שם סבו, היה גם הוא מגדולי הרבנים. בנו, רבי יצחק אבוחצירא (הבבא חאקי), שימש כרב ברמלה. דמויות מרכזיות נוספות במשפחה כוללות את רבי ברוך אבוחצירא (הבבא ברוך), בנו של הבבא סאלי, שהנהיג את הקהילה בנתיבות, ואת רבי דוד חי אבוחצירא, נכדו של הבבא סאלי, שמשמש כיום כרב בנהריה.
לאורך הדורות, משפחת אבוחצירא הפכה לסמל של מסורת קבלית עמוקה, אמונה פשוטה ואהבת ישראל. הם נודעו ביכולתם לפעול ישועות ובברכותיהם שנחשבו בעלות כוח מיוחד. ההערצה לבני המשפחה, ובמיוחד לבבא סאלי, חוצה מגזרים ועדות בחברה הישראלית, והילולות שנתיות נערכות לזכרם ברחבי הארץ. משפחת אבוחצירא מייצגת את השילוב בין מסורת יהדות צפון אפריקה העשירה לבין החיים במדינת ישראל המודרנית, ובכך מהווה גשר חשוב בין התרבויות.
