האדמו"ר מגור "הפני מנחם"

רבי פנחס מנחם אלתר (1926-1996), הידוע בכינויו "הפני מנחם" על שם ספרו, היה האדמו"ר השביעי לבית גור והנהיג את חסידות גור בין השנים 1992-1996. הוא נולד בעיר גור (גורה קלוואריה) שבפולין לאביו רבי אברהם מרדכי אלתר, בעל ה"אמרי אמת" והאדמו"ר החמישי לבית גור. בתקופת השואה הצליח להימלט מפולין עם אביו ואחיו לארץ ישראל, כשהוא שורד כמעט כיחיד ממשפחתו המורחבת. בירושלים המשיך בלימודיו התורניים והוכר כעילוי וכתלמיד חכם מופלג. הוא נישא לבת דודתו ושימש כראש ישיבת "שפת אמת" של חסידות גור בירושלים.

לאחר פטירת אחיו, ה"לב שמחה", בשנת 1992, הוכתר רבי פנחס מנחם לאדמו"ר. בתקופת כהונתו הקצרה, שנמשכה כארבע שנים בלבד, הותיר חותם משמעותי על החסידות ועל הציבור החרדי כולו. הוא היה ידוע בבקיאותו העצומה בתורה, בצניעותו ובפשטותו הרבה, ובחיבתו המיוחדת ללימוד תורה. הנהגתו התאפיינה בשילוב בין מסורת חסידות גור לבין פתיחות מסוימת לעולם הרחב, ובמיוחד בתחום החינוך. הוא עודד את חסידיו ללמוד מקצוע ולהשתלב בעבודה, ופעל להרחבת מוסדות החינוך של החסידות. "הפני מנחם" נפטר באופן פתאומי בשנת 1996, לאחר התקף לב, והותיר אבל כבד בקרב חסידיו ובעולם התורה בכלל. את מקומו בהנהגת החסידות ירש אחיינו, רבי יעקב אריה אלתר, המכהן כאדמו"ר מגור עד היום. דמותו של ה"פני מנחם" נזכרת בהערצה בקרב חסידי גור, והוא נחשב לאחד המנהיגים המשפיעים והמעצבים של החסידות בתקופה המודרנית.