האדמור הריי״צ – יוסף יצחק מלובאוויטש

תיאור

רבי יוסף יצחק שניאורסון – הריי"צ (תר"ם–תש"י, 1880–1950)

רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר השישי לשושלת ליובאוויטש, עמד בראש חסידות חב"ד בתקופה מן הקשות בתולדות העם היהודי — בין חורבנה של יהדות רוסיה תחת המשטר הסובייטי, דרך מאורעות מלחמת העולם השנייה, ועד לשיקום התורה והחסידות בארצות הברית.

נולד בעיירה ליובאוויטש לאביו האדמו"ר הרש"ב, ותחת הדרכתו הפך למנהיג בגיל צעיר. עמד בחזית המאבק בשלטון הקומוניסטי במטרה לשמר את חיי התורה, והקים רשת מחתרתית של ישיבות, תלמודי תורה, ומקוואות. בשל פעילות זו נאסר בשנת תרפ"ז, ועמד בגבורה בפני גזר דין מוות. לבסוף שוחרר וגורש מברית המועצות, וימי שחרורו – י"ב–י"ג בתמוז – נחגגים כ"חג הגאולה" בקרב חסידי חב"ד.

בהמשך עבר ללטביה, ולאחר מכן לפולין. בשנת 1940 נמלט לארצות הברית והקים את מרכז חסידות חב"ד בברוקלין שבניו יורק. למרות נכות גופנית קשה, לא חדל ממסירותו לקירוב יהודים לתורה. יסד את מוסדות "תומכי תמימים", "מחנה ישראל", "מרכז לענייני חינוך" וקה"ת. תחת הנהגתו החלה חב"ד לפרוש כנפיים ברחבי העולם.

הדיוקן ברישום זה מציג את דמותו האצילית ברגע של מבט חודר ונוקב, המשקף את אישיותו — עוצמה פנימית, חזון, ודבקות בלתי מתפשרת בשליחותו. הכובע המסורתי ורישום הזקן המורכב מבטאים את שייכותו לשושלת אדמו"רי חב"ד, אך גם את עומק המאבק שהוביל — לוחם רוחני בגוף חולה, נשמה שמסרה עצמה למען העם היהודי.

יצירה זו נושאת את עוצמתו של דור שלם שהאמין, פעל ונאבק — ולא ויתר.