אמנות יהודית
בעל העגלה
בין רחובותיה הצרים של העיירה, בגב כפוף אך בנחישות של שנים, צעד הזקן ודחף את עגלתו. גלגליה חרקו קלות על אבני המרצפת, כאילו מספרים את סיפור חייו – מסע ארוך, רצוף מאמץ, אך גם תקווה שלא כבתה.
פניו חרושות הקמטים היו עדות לזמן שחלף, לשנים של עמל ויגיעה. אך בעיניו, למרות הכובד שעל כתפיו, בער ניצוץ – אולי זיכרון של נעורים, אולי חלום ישן שלא ויתר עליו. העגלה, כבדה ומלאה חבילות, נשאה איתה יותר מסתם משא – היא נשאה את עברו, את לחמו, את סיפורו האישי, שמאז ומתמיד היה כרוך בסיפורם של אנשי העיירה כולה.
איש לא ידע בדיוק לאן דרכו מובילה, אך כולם ידעו שתמיד ימשיך ללכת. כי כך היה העולם בנוי – הדור שעבר פותח דרך לדור שיבוא, גם אם הדרך ארוכה והעגלה כבדה.
