מים מן-הסלע

היצירה ״מים מן הסלע״ מתארת את פרשת מי מריבה במדבר, כאשר משה רבינו ניצב לפני הסלע ומים פורצים ממנו לעיני בני ישראל. דמותו של משה שולטת בקדמת הקומפוזיציה: עטוף בטלית, מטהו מורם בידו האחת וידו השנייה פונה כלפי מעלה, בעוד מאחוריו נובע זרם מים עז מתוך הסלע הצחיח.

למרגלות הסלע מתקבצים בני ישראל, הפזורים על פני מרחבי המדבר. חלקם מתקרבים אל המים ואחרים נראים מרחוק, לצד אוהלים ובהמות. המים הכחולים המתפתלים בתוך הנוף החולי יוצרים ניגוד בולט לצבעי הזהב והאוכרה של המדבר וממחישים את עוצמת הרגע — הופעת מקור חיים במקום יבש ושומם.

השמים הרחבים והבהירים מעניקים לסצנה ממד נשגב. דמותו הגדולה של משה, הניצבת בין העם לבין השמים, מדגישה את תפקידו כמנהיג וכשליח, ואילו המים הפורצים מן הסלע הופכים למוקד המחבר בין הצורך האנושי המיידי לבין הנס המתרחש לעיני המחנה כולו.

״מים מן הסלע״ עוסקת ברגע מורכב של אמונה, הנהגה וניסיון. לצד נס המים וההצלה הטמונה בו, היא מהדהדת את פרשת מי מריבה ואת המתח שבין משה, העם והציווי האלוהי. המדבר, הסלע והמים מתלכדים לדימוי של חיים הבוקעים דווקא מתוך מקום שנראה חסר כל אפשרות של שפע.