שמור וזכור

היצירה מציבה במרכזה שני נרות שבת עצומי ממדים, שלהבותיהם מאירות את החשכה ונישאות מעל ספרים פתוחים וכתבי קודש. הנרות, הניצבים זה לצד זה, מהדהדים את שתי מצוות השבת — ״שמור״ ו״זכור״ — ומעניקים להן נוכחות מוחשית של אור, חום והמשכיות.

בקדמת הציור מונחים ספרים עתיקים ודפים כתובים, כסמל למסורת, ללימוד ולזיכרון העוברים מדור לדור. סביבם פזורים נרות קטנים נוספים, ואילו ברקע נפרש נוף לילי של ירושלים: בתי האבן, החומה והאורות הרבים מחברים בין המרחב הפרטי של הדלקת הנרות לבין הזיכרון ההיסטורי והקולקטיבי של העם היהודי.

הניגוד בין השמים הכהים לבין גוני הזהב, הכתום והלבן של האש והשעווה יוצר תחושה של אור הבוקע מתוך האפלה. השעווה הניגרת, הספרים הבלויים וריבוי הנרות מוסיפים ליצירה רובד של זמן ושל דורות — דבר שנשמר, נמס ומתחדש בעת ובעונה אחת.

״שמור וזכור״ עוסקת אפוא לא רק בקדושת השבת, אלא גם בכוחו של הזיכרון לשמר זהות, מסורת ושייכות. האור שבמרכז היצירה הופך לסמל של רציפות: מן הכתוב אל המעשה, מן העבר אל ההווה, ומן היחיד אל הע