אמנות יהודית
שמערל – בדחן העיירה
שמערל היה הלב הפועם של העיירה, האיש שידע להפוך כל אירוע – חתונה, בר מצווה או אפילו לווייה – לחוויה שאיש לא ישכח. בפאותיו המתבדרות, כובעו העקום, ועיניו החכמות שנצצו שובבות, הוא הילך בין בני העיירה, מפזר בדיחות חדות, מחקים את הפרנס והגבאי, ובקולו המתרונן מספר סיפורים ישנים-חדשים שנשזרו בהם חכמה יהודית עמוקה.
הוא לא היה רק בדחן – הוא היה רופא הנפש. כשצרות העיירה ריחפו באוויר, כשהפרנסה הייתה קשה והעתיד לא ברור, שמערל היה זה שמזכיר לכולם שהשמחה היא מצווה. בפולקלור המקומי סיפרו שכאשר שמערל היה נכנס לבית הכנסת בראש השנה, אפילו המתפללים האדוקים ביותר נאלצו להחניק חיוך.
מסופר כי גם שנים לאחר מותו, זקני העיירה סיפרו איך שמערל ידע להעלות חיוך על פני כולם – ואפילו על פני הקב"ה בכבודו ובעצמו.
