חכמי ארץ ישראל
(המאה ה-2 לספירה)
רבי שמעון בר יוחאי, המכונה רשב"י, היה מגדולי התנאים בארץ ישראל במאה השנייה לספירה ומתלמידיו הבולטים של רבי עקיבא. דברי הלכה רבים בשמו מובאים במשנה ובספרות חז"ל, והוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בעולמם של חכמי המשנה.
על פי המסורת, בעקבות התנגדותו לשלטון הרומי נאלץ רבי שמעון להסתתר יחד עם בנו, רבי אלעזר, במשך שלוש־עשרה שנה. השניים מצאו מקלט במערה והקדישו את זמנם ללימוד תורה ולעבודת ה'. על פי התלמוד, נעשה להם נס ובפתח המערה צמח עץ חרוב ונבע מעיין, שמהם ניזונו במשך שנות הסתתרותם. סיפור המערה הפך לאחד הסיפורים הידועים בספרות חז"ל ולסמל של מסירות מוחלטת ללימוד התורה.
במסורת היהודית, ובייחוד במסורת הקבלה, נקשר שמו של רבי שמעון בר יוחאי לתורת הסוד. ספר הזוהר מיוחס במסורת לרשב"י ולחוג תלמידיו, והוא מן החיבורים החשובים והמשפיעים ביותר בתולדות הקבלה. הזוהר עוסק ברבדים הנסתרים של התורה, במשמעות הרוחנית של המצוות, ביחס שבין האדם לבוראו ובניסיון לגלות את המשמעות הפנימית הטמונה בעולם ובמעשי האדם.
דמותו של רשב"י מסמלת מסירות לתורה, אומץ רוחני ושאיפה להבנת עומקה ופנימיותה של האמונה. במהלך הדורות הפך קברו במירון למוקד עלייה לרגל, ובמיוחד בל"ג בעומר – היום המזוהה במסורת כיום הילולתו. ביום זה נוהגים רבים לציין את זכרו, ללמוד מתורתו ולהדליק מדורות לכבודו.
ציורו של רבי שמעון בר יוחאי – הרשב"י צויר על ידי הצייר חיים בוכל, במסגרת פרויקט "מאורי הדורות".
.
