הגאון

היצירה מציגה תלמיד חכם זקן השקוע בלימודו בבית הכנסת. עטוף בטלית, הוא ניצב לפני ספר פתוח, בידו קולמוס, ופניו מרוכזות ושקועות בעיון. דמותו ממלאת את מרכז הקומפוזיציה ומעניקה לציור תחושה של התמסרות מוחלטת ללימוד התורה.

סביבו נפרש חלל בית הכנסת על פרטיו: ארון הקודש, המנורות, הריהוט הכבד והקשתות האדריכליות. האור החודר מן החלון נופל על פניו של הלומד ועל דפי הספר, ומפריד אותם מן החלל הכהה שמאחור. כך הופך האור לא רק לאמצעי ציורי, אלא גם לסמל של חכמה, דעת וגילוי.

הצבעוניות החמה של הקירות ושל אריג השולחן האדום עומדת בניגוד ללבן הטלית ולגוונים הכהים של בית הכנסת. המרקמים העשירים של הבד, הספרים והעץ מעניקים לסצנה תחושה מוחשית ואינטימית, כאילו הצופה נכנס לרגע אל תוך בית המדרש ונעשה עד לשעות ארוכות של לימוד ועיון.

״הגאון״ הוא דיוקן של עולם רוחני שבו הלימוד אינו פעולה חולפת אלא דרך חיים. הדמות הבודדת, הספר הפתוח והשקט השורר בבית הכנסת מבטאים התמדה, ענווה ומסירות למסורת של לימוד התורה העוברת מדור לדור.